החלטה בתיק עמ"ת 32300-06-12

העורר, כבן 21, הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בנצרת, על פי כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה כשרישיון הרכב פקע וללא ביטוח.

העבירות בוצעו לכאורה, ביום 05/05/12, יומיים בלבד לאחר שהעורר נתפס כשהוא נוהג ברכב במהירות שהיא לכאורה גבוהה מן המותר, ורישיונו נפסל מנהלית למשך 30 יום.

מתברר כי בעת ביצוע המעשים היה העורר נתון תחת פיקוח שירות המבחן ורק החל ימים ספורים קודם לכן לרצות עונש מאסר בפועל למשך 6 חודשים שהוטל עליו בתיק פלילי, בדרך של עבודות שירות.

המשיבה עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו.

בדיון שהתקיים ביום 14/05/12 עתרה ב"כ העורר לשחררו לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלאים, כשהיא מבקשת לשמור לעצמה את האפשרות לבקש הקלה בתנאי השחרור, על מנת לאפשר לעורר לצאת לעבודה. באותו מעמד לא צוין דבר בנוגע לכך שמעצרו של העורר קטע עבודות שירות שביצע.

בית המשפט קמא סבר כי מן הראוי להורות על קבלת תסקיר מעצר בטרם יוחלט האם ניתן להורות על שחרורו של העורר, לאור מסוכנותו, כפי העולה מן הנסיבות בהן בוצעו, לכאורה, העבירות. 

הדיון נדחה לפיכך ליום 04/06/12 לשם קבלת תסקיר מעצר.

בין לבין, ביום 23/05/12 הודה העורר במסגרת התיק העיקרי בביצוע העבירות, הורשע והוזמן תסקיר שירות המבחן לצורך העונש.

תסקיר המעצר הוגש לבית המשפט קמא לקראת הישיבה שהתקיימה ביום 04/06/12.

שירות המבחן התייחס לקושי של העורר לשהות בתנאי מעצר, ועל אף המסוכנות שמצא בו, המליץ לשחררו לחלופה בתנאי מעצר בית, בפיקוח ערבים, תוך מתן אפשרות להמשיך בביצוע עבודות השירות ולהשתתף בקבוצה טיפולית. בית המשפט קמא דחה מתן החלטתו בעניין המעצר ליום 07/06/12 ובהחלטה מפורטת ומנומקת היטב הורה על שחרורו של העורר למעצר בית מלא. בין היתר, התייחס בית המשפט קמא לאפשרות כי העורר ימשיך בביצוע עבודות השירות וקבע כי לא הוצגה בפניו עמדה רשמית של הממונה על עבודות השירות, לפיה הוא מוכן לקבל את העורר להמשך ביצוען. בנוסף, נקבע כי התיק העיקרי קבוע לטיעונים לעונש ובקרוב יינתן גזר הדין, כך שמתן ההחלטה על המשך ביצוע עבודות השירות תשפיע באופן מכריע על גזר הדין שיינתן בתיק העיקרי.

יש לציין, כי ביום 04/06/12, מועד בו טענו הצדדים בבקשת המעצר, לאחר קבלת תסקיר המעצר, הודיעו הם לבית המשפט בהליך העיקרי כי הגיעו לידי הסדר טיעון, שכלל טווח ענישה מוסכם וטענו לעונש, כשבפני בית המשפט הונח תסקיר לעונש. בתסקיר זה נקבע כי העורר זקוק לטיפול וללא התערבות טיפולית קיים סיכון להישנות העבירות. שירות המבחן המליץ לדחות את הדיון בעניינו של העורר בארבעה חודשים, במהלכם ישולב העורר בקבוצת עצורי בית. על פני הדברים, בית המשפט לא נעתר לבקשה זו, הצדדים טענו ביום 04/06/12 את טיעוניהם לעונש, ומתן גזר הדין נדחה רק משום שב"כ העורר ביקשה לדחות את המשך הדיון עד לאחר מתן ההחלטה בעניין המעצר.

לאחר שניתנה ההחלטה בעניין המעצר, נתבקשה שוב דחייה קצרה להמשך טיעון לעונש ומתן גזר דין, בטענה כי יש כוונה להגיש ערר על ההחלטה, קרי, הערר שבפני, ולשם כך נדחה הדיון שוב ליום 02/07/12. בית המשפט קמא לא נעתר לפיכך, לבקשת שירות המבחן לדחות את סיום ההליך בארבעה חודשים לצורך קבלת תסקיר משלים, לאחר הליך טיפולי, ולא הורה על הגשת תסקיר משלים.

בפני חזרה ב"כ העורר על טענותיה וביקשה לאפשר לעורר לשהות במעצר בית חלקי, כך שיוכל בשעות הבוקר להמשיך בביצוע עבודות השירות. ב"כ העורר הציגה התייחסות מאת הממונה על עבודות השירות מיום 22/05/12, שלטענתה הוצגה גם בפני בית המשפט קמא, שם נאמר כי אם ישוחרר ביום 04/06/12 לא יופסקו מנהלית עבודות השירות.

כיום, אין כל אינדיקציה לכך שאם ישוחרר העורר למעצר חלקי הוא יוכל להמשיך בביצוע עבודות השירות.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין הערר להידחות, וזאת מבלי לסגור את הדלת בפני העורר להגיש בקשה חדשה להקלה בתנאי השחרור, כפי שיפורט להלן.

בית המשפט קמא נימק היטב את גורמי הסיכון, שבגינם יש להורות על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים, כפי שנקבעו לגביו.

מתוך החלטתו של בית המשפט בהליך העיקרי, ניתן ללמוד כי בימים הקרובים אמור להינתן גזר הדין.

מתוך המסמך שהוצג לעיוני ניתן ללמוד, כי הממונה הגביל את האפשרות להחזיר את העורר לעבודות השירות, עד ליום 04/06/12, מועד שכבר חלף, ולכן הבקשה לצמצם את שעות מעצר הבית לצורך זה הינה תיאורטית בשלב זה.

יחד עם זאת, אני סבורה כי אם יהא בידי העורר מסמך מאת הממונה על עבודות השירות, המלמד על כך שהוא נכון לקבלו לעבודה, תוך התייחסות לתנאי העבודה הספציפיים ורמת הפיקוח על עבודתו (העורר ציין כי הוא מועסק בשטיפת מכוניות בתחנת משטרה), ואם ימצא בית המשפט בהליך העיקרי לנכון לדחות מתן גזר הדין למועד מאוחר יותר, מכל סיבה שהיא, יוכל העורר לפנות שוב בבקשה לשינוי תנאי השחרור, וזו תבחן לגופה.